להחזיר אותה הביתה

כשמיקה, הבת שלי, התחילה להתבגר, גם אני כמו כל אימא חששתי מאוד. פתאום היא כבר לא הילדה הקטנה שלי, אלא היא אישה קטנה, עצמאית. זה כמובן היה חשש מהול בשמחה- כיף לראות את הבת שלך גדלה ומתפתחת.

אבל השינוי האמיתי התחיל לפני שנה וחצי בערך, כשמיקה הגיעה לכיתה ט'. שם היא פגשה כל מיני חברים חדשים, ואז התחילה פשוט להפוך למישהי אחרת. היא שינתה את סגנון הלבוש שלה, הייתה יוצאת וחוזרת מאוחר גם באמצע שבוע למרות שהייתי מאוד כועסת. התחלנו לריב. הריבים הפכו ליותר ויותר גרועים, בעיקר בגלל שרבנו על שטויות. רבנו על הכול. היא לא הייתה מקשיבה לי בכלל, ואני הייתי כועסת וככה זה המשיך.

יום אחד, זה היה שבוע אחרי תחילת החופש הגדול, מיקה הודיעה לי שהיא נוסעת על החבר'ה לטיול. היא לא אמרה לי לאן, ואני כמובן לא הסכמתי, אבל ידעתי שזה לא ישנה שום דבר. למחרת היא נסעה, אפילו לא אמרה לי שלום.
  

אחרי שבועיים, שבועיים שלמים שאני השתגעתי מדאגה, מיקה התקשרה ואמרה לי שהיא בינתיים לא חוזרת, שטוב לה עם החברים ושאני לא אדאג. לא עזר לי כל הצעקות בטלפון, היא פשוט ניתקה ואני נותרתי המומה עם השפופרת ביד.

החלטנו בעלי ואני לחכות קצת. כמה ימים, היא בטח תחזור. אולי ייגמר לה הכסף, אולי היא פשוט תתגעגע. אחרי שעברו עוד שבועיים ולא שמענו ממנה כלום, החלטנו לגשת למשטרה. במשטרה תחקרו אותנו קצת, וכשהבינו שמיקה כנראה לא נחטפה, אלא עזבה מרצונה, ושהיא הייתה כבר בת 16, הם אמרו שהם לא יכולים לעשות שום דבר. בעלי ואני חשבנו שזה הסוף. מה זאת אומרת לא יכולים לעשות שום דבר? אולי היא לוקחת סמים, אולי מישהו פוגע בה? אולי היא רוצה לחזור ולא יכולה? התחושה הזאת הייתה בלתי נסבלת.

אחרי יומיים בהם הסתובבתי כמו סהרורית, בעלי הציע שנקשר לחוקר פרטי. הגענו לפגישה, הבאתי איתי תמונות של מיקה, לא ידעתי מה צריך. החוקר היה רגוע ונעים, הקשיב לכל הסיפור, ואז הסביר לנו שאיתור בני נוער שברחו מהבית נעשה לעיתים רבות יותר ממה שחושבים. זה הרגיע אותי. חשבתי, לפחות מיקה שלי לא היחידה, והחוקר הזה כבר הצליח להחזיר כמה ילדים הביתה.

החלטנו שנתחיל מייד בחקירה. החוקר הגיע אלינו הביתה, ועבר ביסודיות על כל הדברים של מיקה בחדר, אפילו עבר על הקבצים שלה במחשב. אחרי זה נתתי לו קצת פרטים על החברים שלה שהכרתי, וזהו הוא יצא לדרך.

כשהוא התקשר לספר לנו שהוא מצא אותה ושהיא בריאה ושלמה, כמעט שנפלתי. הוא סיפר לנו שהיא מבלה עם החברים שלה בדירה נטושה באזור תל אביב, ושאנחנו יכולים לבוא לפגוש אותה.

מייד הזעקתי את בעלי ונסענו אליה. כשהגענו, כולנו בכינו. אפילו מיקה. היא אמרה שהיא מצטערת על ההתנהגות שלה, ואני גם הצטערתי מאוד שההתנהגות שלי גרמה לה לברוח ממני. בסופו של דבר, מיקה הסכימה לחזור, ואני הסכמתי להיות יותר סובלנית ולנסות לתת לה את החופשיות שהיא צריכה.

איתור בני נוער היא משימה מורכבת המשלבת בין מגוון גורמים. במקרים רבים, כאשר הילדים בורחים מהבית ההורים מרגישים חסרי אונים אל מול המצב. פנייה לחוקר פרטי לצורך איתור הילד או הילדה מאפשרת להורים להרגיש שהם עושים משהו בפועל, תוך קבלת עזרה מאיש מקצוע במטרה לפתור את המצב הבעייתי.