חוקרים פרטיים נמצאים בכל מקום

מדוע חוקרים פרטיים נמצאים בכל מקום היום ?

יום אחד, חוקר פרטי במנהטן אשר נקרא לו לצורך סיפור זה “סטיב מקון” הלך לביתו של פושע ותיק. בעידן הזה של הטלפון הנייד שנמצא בכל מקום, אפילו שיחה לא מתוכננת יכולה להרגיש כמו חדירה מה כל שכן  להופיע ללא הודעה מוקדמת בבית של מישהו יכול להיראות לוחמני לחלוטין, וקצת מיושן. אבל מקון, שהוא תלמיד זהיר של אינטראקציה אנושית, חשב שקל יותר לנתק קשר טלפוני עם מישהו מאשר לטרוק לו דלת בפניו. לאיש שהוא חיפש, אד פיקנס (שם בדוי), היה גיליון פלילי עשיר שכלל אישומים על תקיפה, פריצה וניסיון הריגה.

לאחרונה הוא שוחרר מהכלא, ומקון בדק במאגר מידע כדי למצוא את כתובתו החדשה.

כשמקון הגיע לבניין המגורים של פיקנס, הוא גילה שהלובי סגור עם סיסמת אינטרקום, אז הוא המתין עד שדייר אחר יצא החוצה, ואז חמק פנימה. כשהוא טיפס במדרגות, מקון נתקל באדם שיצא החוצה. היו לו קעקועים זרועות וענד שרשרת זהב על צווארו.

“אדון. פיקנס?” שאל מקון.

במפגשים כאלה, חלק מהחוקרים מאמצים את מה שמכונה “עילה”, סיפא כיסוי למטרת הביקור שלהם, או משתמשים בזהות בדויה.

לעיתים, התחבולה מורכבת יותר וכוללת עסק פיקטיבי עם כרטיסי ביקור מזויפים, כתובות דואר אלקטרוני וחשבונות מדיה חברתית. אבל מקון לא אהב תרגילים אלו. “אני בלש פרטי,” הוא אמר לפיקנס. “אני כאן כדי לבקש את עזרתך בתיק.”

הוא עשה חזרות על הפתיח הזה, בתקווה לגרום לפיקנס להרגיש מגויס למטרתו, במקום להתנגד. “מרשי הוא אדם שבילה יותר מעשר שנים בכלא על פשע שלא ביצע”, אמר מקון. “הוא היה קורבן להתנהגות בלתי הולמת של המשטרה, ואולי יש לך מידע שיכול לעזור.”

לפיקנס היה צד כמודיע משטרתי, ושני עשורים קודם לכן, הוא מסר עדות בשבועה כדי לעזור להרשיע את הלקוח של מקון ברצח. כעת האיש תבע את רשויות העיר, ועורכי דינו שכרו את מקון, שמנהל סוכנות בילוש , כדי להשיג מידע רלוונטי לתביעתם.

פיקנס הזמין את מקון להיכנס לביתו. סימן טוב. לפני שהפך לחוקר פרטי, עבד מקון כעיתונאי, והייתה לו עין לפרטים. כשסקר את הדירה, הוא הבחין בתבניות מטושטשות על ידי שכבות של צבע שהצטבר, מצלמת טלוויזיה במעגל סגור, ועל השולחן נרתיק של אקדח.

אנשים מדברים עם בלש מסיבות שונות. לפעמים הם רוצים כבוד, או קרדיט, או צדק. לפעמים הם בודדים ורוצים אוזן קשבת. פיקנס חשף בשיחה עם מקון כי הוא סיפק עדות שקרית ע”:פ בקשת שוטרים מושחתים אשר הציעו לו הקלה  מעונש המאסר שלו.

על סמך עדות זו, הלקוח של מקון קיבל בסופו של דבר כמעט עשרה מיליון דולר בהסדר כאשר שליש מזה הלך לעורכי הדין, והחברה של מקון קיבלה שבעים וחמישה אלף דולר כשכר טרחתה.

בארצות הברית לבדה, עובדים יותר משלושים אלף חוקרים פרטיים, באנגליה כעשרת אלפים חוקרים ובישראל מספר אלפים.

חוקרים פרטיים עוסקים במגוון של תיקי חקירות מסוגים שונים : מעקב אחר נעדרים, איתור וחשיפת בני זוג בוגדים, החזרת נכסים שנגזלו, בדיקת מועמדים לעבודה, בדיקת עסקאות, לעיתים של מיליוני דולרים, ריגול אחר תאגיד אחד בהוראתו של אחר, מציאת אסטרטגיות השקעה עבור קרנות גידור ועוד.

סימן היכר אחד של עסק החקירות הפרטיות הוא שיקול דעת – כמו סוכנויות ריגול, חוקרים פרטיים חייבים לשמור בסוד את הניצחונות הגדולים ביותר שלהן.

החוקר הפרטי הופיע כמרכיב עיקרי בתרבות הפופולרית במשך זמן כה רב עד שיכול להיות קשה להפריד בין הארכיטיפ הבדיוני לבין הדבר האמיתי.

יצרן חביות מאילינוי בשם אלן פינקרטון הקים סוכנות בילוש בשנות השמונים של המאה ה 19. פינקרטון היה הדבר האמיתי: הוא חקר זייפנים ושודדי רכבות, ואימץ סמל תאגידי הכולל תמונת עין פקוחה משולבת במילים  “אנחנו אף פעם לא ישנים”.

הוא החל להרחיב את סוכנות הבילוש הלאומית פינקרטון, ובסופו של דבר היא העסיקה אלפי סוכנים ברחבי ארצות הברית. במשך זמן מה, משרד המשפטים האמריקני העביר את עבודת החקירה שלו במיקור חוץ לבני הזוג פינקרטון, והמשרד סיפק מודל הן לשירות החשאי והן ל-F.B.I.

הוותיק המפורסם ביותר של הפינקרטונים היה דשיאל האמט, שהצטרף לסוכנות בבולטימור, ב-1915, ולבסוף היגר לקליפורניה. האמט עבד כפעיל פינקרטון לסירוגין במשך שבע שנים, ולאחר מכן עזב כדי להיות סופר.

חוקרים פרטיים רבים מגיעים משירותי הביון החשאיים. אחד הבולטים שבהם היה כריסטופר סטיל, שעבד עבור M.I.6 לפני שהקים את חברת המודיעין העסקי הלונדוני אורביס, והכין תיק על הקשרים בין ממשלת רוסיה לקמפיין של דונלד טראמפ ב-2016. עם זאת, אין לטעות בעבודתו של הבלש המודרני כצורת ריגול מופרטת. “ערכת הכלים העומדת לרשות החוקרים הפרטיים היא הרבה פחות חזקה מזו שזמינה למרגלים, שוטרים ותובעים”, חוקרים פרטיים אינם יכולים לעצור עדים, לסחוט סוכנים, לפתח מודיעים חסויים, להשתיל באגים בטלפונים, להציע הגנה וכדומה. ואכן, כאשר ותיקי סוכנויות ריגול ורשויות אכיפת החוק עוברים למגזר הפרטי, קשה להם לעיתים להסתגל לסקטור הפרטי לאחר שנשללו מהם הסמכויות הפולשניות שהם קיבלו כמובן מאליו כסוכני המדינה.

ישנם חוקרים פרטיים, אשר ממשיכים להשתמש בטכניקות הישנות שאין לעמוד בפניהן וממשיכים להפעיל אותן, לרוב בניגוד לחוק. חלקם, מנצלים מוניטין מפוקפק כדי למשוך לקוחות עם מוסר רדוד וכיסים עמוקים.

קיימת הטענה כי הבלש הפרטי הוא תרופת נגד למגמות הרווחות של עבירות פיננסיות, בדיקה של שחיתות והונאה, וכוח לשקיפות ואחריות.

סיפור מעניין על זוג אשר הונה אנשים רבים ובשלב מסוים נשפט ועמד בפני פשיטת רגל ונושים עצבניים, זוג זה שלח את הרכב היוקרתי שלו למדינה באירופה, עלו על מטוס פרטי וברחו מארצות הברית.

חוקרים סבלניים הצליחו לעקוב אחר בני הזוג, באלפים הצרפתיים, ואז, ברגע של השראה, ביקרו אצל הווטרינר היוקרתי ביותר בעיר והראו לו תצלום של הבעל ומשם, הגיעו לכתובתם המדויקת של בני הזוג הנמלטים.

בעזרת החוקרים, שעבדו למען הנושים, הצליחו הרשויות בסופו של דבר לגבות נכסים בשווי של מיליוני דולרים.

חקירות כלכליות לאיתור, עיקול והשבת נכסים של חייבים, הוא מרכיב מרכזי בעסקי החקירות.

בספר משנת 2010, “ברוקר, סוחר, עורך דין, מרגל: העולם הסודי של ריגול תאגידי”, איימון ג’אברס נוקט בהשקפה צהובה יותר של התעשייה, ומתאר את החוקרים הפרטיים כאמצעי לכוח תאגידי, שבט של שכירי חרב מיומנים ביותר אשר נראה כי הם לא מוטרדים בענייני מצפון מוסרי ומוכנים לזלזל בחוק, להשיג גישה לחשבונות טלפון אישיים ולרישומים בנקאיים.

מצד שני, חשוב לציין, כי רוב החוקרים הפרטיים  עובדים קשה כדי לשמור על היושרה, ומספקים שירות חשוב לציבור ובדרך כלל, בעיקר בתיקים גדולים ומורכבים, חוקרים פרטיים נשכרים לא ישירות על ידי לקוחות אלא על ידי “עורכי דין,

כשהראפר מיק מיל היה בן תשע עשרה, בשנת 2007, הוא התגורר בבית ברחוב 2204 South Hemberger, בפילדלפיה, שם התגוררו גם כמה מבני דודיו. כמה מהם היו בעסקי הסמים. מיק עסק בקו אחר של עבודה – הוא רצה להיות ראפר – אבל הוא נשא אקדח באופן לא חוקי. הוא יצא מהבית ערב אחד והבחין בצוות של שוטרים מתקרב. לדברי מיק, הוא הניח מיד את אקדחו על המדרכה, אך השוטרים מיהרו, גררו אותו לתוך הבית והכו אותו ללא רחם. בתמונה שצולמה זמן לא רב לאחר מכן, פניו נפוחות וחבושות, עינו השמאלית סגורה ועצומה.

למחרת הואשם מיק בתקיפה בנסיבות מחמירות, החזקה בכוונה לספק קראק קוקאין ושבעה עשר אישומים נוספים, והדבר החמור ביותר, השוטרים טענו שכאשר הם התקרבו, הוא כיוון לעברם את אקדחו. קביעה מופרחת היות והוא היה צעיר שחור ואילו היה מכוון את נשקו לעבר שוטרים, כמעט בוודאות הוא היה מת. אבל כשהחוקרים בדקו את רג’ינלד גרהם, השוטר שכתב את צו החיפוש והעיד נגד מיק, הם גילו שהוא עזב את המשטרה לאחר מכן, לאחר שבחקירה פנימית נמצא כי הוא גנב כסף ולאחר מכן שיקר לגביו.

קצין אחר אמר להם שגרהם היה חלק ממעגל של שוטרים בפילדלפיה ששדדו סוחרי סמים. (גרהם הכחיש את ההאשמה.) לאחר שהמידע הזה הובא והוצג בבית המשפט, מיק שוחרר מהכלא, חמישה חודשים לאחר מכן ובית משפט לערעורים ביטל בסופו של דבר את הרשעתו. הוא הודה באשמה אחת של החזקת נשק ללא רישיון.

חוקרים פרטיים נשכרים באופן מסורתי על ידי עורכי דין פליליים כדי להתמודד עם המשאבים חסרי התקדים של תובעים פליליים. תיק זה של הראפר, ממחיש מדוע חוקרים פרטיים הם הכרחיים לתיקון העוולות של מערכת המשפט הפלילי – מערכת שתפסה צעיר שחור עד שהחוקרים הצליחו לחשוף שחיתות ולשחרר אותו.

במקרים מסוימים, חוקרים עשויים לעזור לתקן את חוסר האיזון של מערכת המשפט למען חסרי הכוח.

חוקרים פרטיים לא תמיד בוחרים את הלקוחות שלהם ולעיתים נדרשים לבצע חקירות מוזרות. חוקר פרטי מדווח כי נשכר פעם לערוך עשרות ראיונות רק כדי שהנבדקים שלו ידווחו לבוס שלהם שחוקר פרטי שאל עליו. “שימשתי, בעצם, ככלי להפחדה”, הוא מספר.

כמו כן לעיתים חוקר פרטי חושף עוולות פליליות בחקירה, רק כדי ללמוד לאחר מכן שלקוח, מסיבה זו או אחרת, בחר שלא לפעול לפי המידע. החוקרים יכולים להתחייב לציית לחוק; הם יכולים לווסת את התנהגותם על ידי הקפדה על קוד אתי, אבל הלקוח בסופו של שולט בחומר שנמסר לידיו.  ההתמקצעות של התעשייה פירושה שהערכים האישיים בהכרח עוברים סובלימציה ליעדים הארגוניים. החוקר אינו עוד חובבן,  אלא מכשיר להשגת מידע בידיהם של אלו המסוגלים לשלם עבור שירותיו, ולעתים, הבלש, שנשכר על ידי משרד עורכי דין או מתווך אחר, אפילו לא יודע מי הלקוח.

פנו אל משרד חקירות דיטקט אם אתם זקוקים לשיחת ייעוץ חינם באופן דיסקרטי !