כבעל משרד חקירות פרטיות וחוקר פרטי, נשאלתי במהלך שנות עבודתי האם יש קווי דמיון כלשהם בהליך עבודתו של חוקר פרטי לבין עבודתו של קצין ביון ? האם משרד חקירות המבצע חקירות בינלאומיות בחו”ל, עובד בצורה דומה לעבודת אנשי ביון וריגול בגופי מודיעין שונים ? והאם המציאות בעבודה זו עולה על כל דמיון ?
ראו מאמר על בן משפחתינו שנהרג בעת שירותו בחו”ל, סוכן המוסד נסים בנימין
הסיפורים הבאים הינם פרי עטו של חבר יקר בשם סער קדמון אשר עבד 28 שנים במשרד ראש הממשלה.
סער מעביר הרצאות ייחודיות בישראל ובעולם : “העולם החשאי – מבט מבפנים”.
לתאום הרצאות ייחודיות ומרתקות ניתן לפנות ישירות לסער בטלפון 054-7351358.
הם היו ארבעה פנסיונרים חביבים, שכבר הותירו עברם המבצעי העשיר מאחריהם, אך נקראו לדגל עבור משימה שכאילו נתפרה עפ”י מידותיהם:
המשימה שקיבלו – נראתה חלומית: שכרו בית נופש בעיירה הקטנה Abtsdorf, ליד אגם Attersee באוסטריה, והחלו לעסוק “בתחביביהם”.
סיפורי הכיסוי שלהם נבחרו בקפידה, בהתאם לצרכי המשימה וליכולותיהם האישיות:
“הציירת הצרפתייה” צפתה במטרה במשך שעות מדי יום כשציירה הנוף הסמוך לה
“הצרפתי חובב הבישול” הצטרף לסדנת בישול מקומית לא מקרית, “היינן הבלגי” נהיה ‘בן בית’ ביקב המקומי, לשם הגיעו מדי יום זקני המקום, אלו שידעו הכל על כולם בעיירה, ושמחו לשתף…
וה”רוחניקית הבלגית”? לכאורה “תרגלה” מדיטציה בשעות שונות ביממה, עיניה עצומות, מנותקת מסביבתה. בפועל – מקשיבה באזניות לשיחות בזמן אמת מבקתה סמוכה, בה הותקנו אמצעי ציתות-האזנה ע” צוות מיומן, עוד טרם הגעתם.
וכי מי יחשוד בפנסיונרים חביבים הנופשים בעיירה תיירותית המקבלת בברכה תיירים כמותם?
לעומתם – נחשבתי אני בעיניהם צעיר ממש, רק בן 30. “צוציק” הם קראו לי, למרות שקיבלו העובדה שהצוציק אחראי עליהם, על ביטחונם ופעילותם במקום. הצוציק נפגש איתם לפני, במהלך ובסיום פעילותם, למד מהם רבות, וזוכר אותם ופעילותם בחיוך וגעגוע.
לאחר 10 ימי “נופש” ועיבוד המידע המגוון שנאסף, בשלה העת לְשַׁלֵּב במשימה את אנשי “האגף לפשיעה כלכלית” בשב”כ האוסטרי, אשר בסיוע צוות “קוברה” (הימ”מ האוסטרי) פשטו בשעת בוקר מוקדמת על בקתת היעד ועצרו בה חמישה:
שלושה אנשי פשע מאורגן (שני אוסטרים ורוסי) ועימם שני פעילי טרור מזרח-תיכוניים.
החמישה פעלו במשותף להלבנת הון ובנוסף: העברות כספים בסכומים גבוהים מאד לארגון טרור מזרח תיכוני, בכיסוי של פעילות תיירותית ואחרת באותה עיירה וסביבתה, פעילות לגביה סברו בטעות שתעבור ‘מתחת לרדאר’ של רשויות החוק וארגוני מודיעין.
היחיד מהצד האוסטרי שנפגש ונחשף לרביעיית הפנסיונרים היה ראש האגף האוסטרי.
הוא גם זה ששאל:
“האם המרגלים אצלכם לא פורשים לגמלאות”?
שאלה שנענתה בצחוק מתגלגל והרמת כוסית להצלחת המבצע.
בשובם הביתה ולתחקירים, ביקש ראש הארגון להיפגש עימם ולהודות להם אישית. בפגישה שאל “האם יש משהו שאוכל אני לעשות עבורכם בחזרה”? תשובתם המהירה כמעט פה אחד ובו זמנית הייתה:
“כן!!! נשמח לעוד משימות כאלו”!
השנה 2022, ארבעתם כבר אינם עימנו מזה זמן, אך הוכיחו היטב: גם משנחשבו כבר “לשׁוּעָלָיו שֶׁל שִׁלְשׁוֹם”… הם היו, לגמרי, לגמרי, שׁוּעָלָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן…
ואולי גם אליהם התכוון אורי אבנרי כשכתב שנים רבות קודם:
“אַרְבָּעָה, אַרְבָּעָה עַל הַגִּ’יפּ הַדּוֹהֵר
וּבוֹקֵעַ הַשִּׁיר מִן הַלֵּב,
וְהַשְּׁבִיל בְּדַרְכָּם מְרַקֵּד וּמְזַמֵּר,
זֶה הַשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל אֶל אוֹיֵב.
שׁוּעָלָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן
שׁוּב פָּשְׁטוּ בַּמֶּרְחָב
וְנוֹשְׂאִים הַשַּׁלְהֶבֶת בַּלֵּיל…
(אוּוּוּוּ, אוּוּוּו – וכו’…)
חג סוכות שמח.
לסיום: אמנם לאחר 30 שנה הוסר •חלקית• החיסיון מהאירוע הנ”ל ומותר לספרו במגבלות, אך עדיין, גם הפעם כמובן: “כל המוצא דמיון בין המסופר כאן לאירוע שאולי קרה ואולי לא, עושה זאת על דעתו ודמיונו בלבד” (וכו’). באשר לשאלה המתבקשת: במי מדובר, ככל שמדובר, אם מדובר והיה כי מדובר במישהו/משהו מוכר?
התשובה היא כמובן: ¢π™′¢¥₹₱№@¢£ ,
ודי לחכימא.
“הבלגי” התעקש על מלון Grand hotel cravat בלוקסמבורג. “התפאורה וסוג האורחים המגיעים לשם, יסייעו לנו בביצוע,” – הסביר.
המלון הקלאסי משמר בתפאורתו וחדריו היסטוריה שהחלה עוד לפני שהצבא האמריקאי הפך המלון לבסיסו במלחמת העולם השנייה. וכך, ריהוט עתיק = ריהוט כבד = אפשרות להסליק ציוד בריהוט, ציוד שאסור לו להסתובב עימו עד לשעת הביצוע.
השלב הראשון והקל הושלם: הגעה ברכב שכור מבריסל, קבלת החדר והסלקת הציוד. בימים הקרובים ירגיל הסביבה בנוכחותו הטבעית במקום: סופר הכותב פרוזה היסטורית על המתרחש במלון ובעיר היפהפייה.
ביום השני תתחיל אתו “תיירת צרפתייה” במהלך ארוחת הערב במלון. היא תעשה זאת בבולטות, באופן בו צוות המלצרים ואורחי המלון יבחינו וגם יזכרו זאת, אם יישאלו על כך בעתיד.
ביום השלישי השניים כבר יבלו יחד בבר המלון ובמדרחוב השוקק הסמוך.
וביום הרביעי – יצפו שהכל יקרה.
היום הרביעי: אדם זר בעל חזות מזרח-תיכונית הגיע למלון אותו הזמין עבורו “פייר פאבר, ממחלקת ההשקעות בבנק EFG.” מר פאבר קבע עימו איסוף מבר המלון בשעה 19:00, להיכרות וארוחת ערב.
עכשיו הכל שאלה של תזמון, משחק, ובעיקר הרבה מזל.
השעה 18:00. מספר אורחים בבר המלון, רובם לבושים בהדר התואם העיר והשעה. האוירה קלילה ועולצת, שותים אפרטיף לפני יציאתם לארוחות הערב המצפות להם בעיר. ביניהם יושב גם הזר, בחליפתו המהודרת, נהנה מכוס האלכוהול השלישית שלו. הוא רחוק מהבית, מותר לו, איש לא יידע. גם לא אלו שאת כספם הוא משקיע, ואת מסוכנותם ואדיקותם הוא מכיר מקרוב.
אל הבר נכנסת התיירת הצרפתיה, מתיישבת ליד שולחן קטן, אינה מביטה בזר, אך מאפשרת לו זווית נוחה להביט בה ולהתרשם ממראה עיניו.
מזמינה שתייה. הזר, ביעילות ראויה, תופס בזרועו של המלצר בדרכו חזרה לבר ולוחש בציווי: “מה שהיא הזמינה, תכין פעמיים, ותביא שניהם אלי”. קורץ ומחליק לכף ידו שטר נאה.
המשקאות מגיעים. הזר אוחז כוסית בכל יד, ניגש לשולחנה, מבקש לשבת ומתיישב עוד טרם קיבל מענה.
הפלירטוט שלו מגושם וקלישאתי, אך היא מנומסת וחייכנית. אסור לה לאפשר לו לוותר עליה וללכת.
עתה אוצרת בתוכה מתח רב ואדרנלין גבוה. סופרת הדקות לכניסת הבלגי, שאכן מגיע בדיוק מופתי כמתוכנן, 7 דקות לאחר שהזר התיישב לצידה.
התסריט המתפתח עתה סביב השולחן ברור וכאילו נלקח מסצנת בר בסרט סוג ב’: שני גברים – אישה אחת. הבלגי מסנן באנגלית בשקט: “אדוני, אתה יושב במקום שלי ליד החברה שלי”. הצרפתיה עונה ראשונה: “הכרנו לפני יום וחצי… חברה שלי… נו באמת…” הזר מבין עניין מייד: “אדוני, שמעת הגברת, עכשיו תסלח לנו בבקשה, אנחנו באמצע משהו כאן.”
התסריט הכה צפוי – משתנה: הבלגי משים פני נעלב, ומפתיע בנימוס בו נוקט: “מתנצל שהפרעתי, אין לי כוונה לריב, תהנו מהערב שלכם.”
מושיט ידו לזר, כמחוות אבירות מהדור הישן. הזר מחייך ולוחץ היד המושטת. לטעמו, לחיצת הבלגי משונה: ארוכה מהמקובל בין שני גברים זרים ולוחצת על קצות אצבעותיו, אך במחווה של מנצח הוא מתעלם מכך. הבלגי קד קלות לגברת, יוצא מהבר, וממהר לשירותים בלובי לשטוף היטב ידו עם חומר חיטוי מיוחד שהוציא מתיקו.
חלפו שניות מעזיבתו, והצרפתיה מחייכת ומסמנת לזר שלצידה כי משהו קטנטן שחור, אולי חרק, תקוע לו בפינת עינו. הזר משפשף המקום באצבעו, הצרפתיה צוחקת ומסמנת כי החרק עבר לשיפולי העין. עכשיו היא ממליצה לו לטבול אצבעו בפיו טרם שמשפשף העין באצבע יבשה. “זה יעיל יותר”, אומרת ומדגימה על עצמה. הזר מרטיב אצבעו בפיו כהמלצתה וכפי שעשתה, ומעביר האצבע על כל החלק התחתון של עינו. כתוצאה משפשוף העין חש גירוי בעינו, והוסיף לעסותה באצבעותיו.
הצרפתיה חשה שכל הבר וכל העולם מבחינים בבערה הגוברת בתוכה בשניות אלו. היא ממהרת ללגום מהכוסית ואז לסמן לו שזהו, החרק נעלם.
השעה 18:30. הזר מקבל הודעת סמס מפייר: “מצטער ומתנצל, לא אוכל להגיע הערב. אאסוף אותך מהמלון מחר ב- 09:00 – ישירות לבנק.”
הצרפתיה מביטה בשעונה ואומרת: אופססס, לא שמתי לב לשעה, אני כבר באיחור. שמחתי להכיר, אולי עוד ניפגש כאן.
הזר מושיט אליה ידו, והיא משימה עצמה כלא רואה, לוחשת לו “ביי”, מחייכת, ויוצאת מהמלון.
הזר המאוכזב ממנה וממארחו, מחליט לעלות לחדרו להחליף לבגדים נוחים טרם שייצא לבדו לסיבוב בעיר.
השעה 18:50. הזר בחדרו, מחליף בגדיו וחש כבדות לא ברורה מתפשטת בגופו, ועימה גם עייפות מטשטשת. מתיישב במיטתו, מקלל עצמו על כל האלכוהול ששתה למרות שאינו מורגל בכך, מחליט ‘להניח ראש לכמה דקות עד שאתאושש’, ונרדם.
השעה 19:30. הבלגי והצרפתייה קרבים לקבלה במלון ומצחקקים להם יחדיו. הבלגי מספר לפקיד הקבלה שהחליטו לצאת לטיול לילי רומנטי בעיירה ויאנדן (Vianden) המקסימה, משם כבר ימשיכו לביתו בבלגיה הסמוכה. פקיד הקבלה המחויך כנדרש מאחל להם “המשך ערב נפלא, מזג האוויר צפוי להיות נהדר, ונשמח לארח אתכם כאן שוב”
19:50 השניים מגיעים לחניון מונטריי התת-קרקעי, שם השאיר הרכב השכור. עתה נוסעים דווקא לשווייץ, עוצרים בדרך להרכיב חזרה לוחיות הרישוי המקוריות של הרכב השכור ולהחביא היטב באדמה את הלוחיות המזויפות.
רגע לפני שחצו לשוויץ עצרו שוב, וקברו בבור קטן בין העצים שתי צנצנות קטנות. אמנם ריקות ושטופות, אך מעבדת מז”פ אם תשים ידה עליהן, עלולה למצוא באחת חומר חיטוי מיוחד שאינו נמצא בשימוש הציבור, ובשנייה שאריות חומר לגביו רק נרמוז שאסור בשום אופן לשפשף העיניים אחרי שבאת במגע עם אפילו טיפה ממנו, בטח ובטח לא להכניסו לפיך.
חצו הגבול, עצרו בקפה קטן בתחנת דלק. ושם, רק שם, שוחחו לראשונה על אירועי הערב. לא הייתה שם שמחה, גם לא חיוכים. היה דיבור “טכני”: ענייני, תמציתי, וזהו.
יום המחרת: “פייר פאבר מהבנק” הוא אדם לא קיים, וממילא לא חיפש את הזר במלון. למעשה, איש לא חיפש אותו. בצהריים נכנסה החדרנית, הבחינה בו ישן במיטתו, מכווץ, פניו כבושות בכרית, לבוש מכנס אלגנטי וגופיה לבנה. יצאה בשקט ושבה רק אחה”צ. גופו המכווץ כשהיה ופניו השקועות עדיין בכרית העלו בה דאגה. ניסתה להעירו בעדינות, והבינה במהרה שאין כח בעולם היכול להעיר אדם מת. הרופא שהוזעק למקום זיהה את כל הסממנים הרפואיים-טבעיים לשבץ מוחי קטלני.
אפילוג: אותו יום הפך העולם למקום טיפה בטוח יותר לחיות בו, והזר אכן הרוויח “ביושר” את הירדמותו המוקדמת, אך גם הפעם, “האקמול” היה אמנם הכרחי להעביר “כאב הראש הטורדני”, וטוב שנלקח, אך לא היה בו כדי פתרון לגורם היווצרות הכאב מלכתחילה.
הערה לסיום:
האירוע שתואר כאן עשוי להיות מוכר לשניים מקוראיי (אם יקראו גם הפעם…) אבל לא, זהו אינו האירוע שאולי מוכר לכם. גם מדובר בכלל בשניים אחרים… אולי הם אפילו לא מכאן…
ועדיין…
בתמונה: הבר העתיק במלון Cravat. כאן זה קרה.
ראו גם הפעלת סוכנים פרשיית ריגול
חוקר פרטי מומלץ של משרד חקירות דיטקט מבצע חקירות בני נוער | חקירות כלכליות לאיתור רכוש ונכסים | מודיעין עסקי| בדיקת גילוי האזנות סתר ועוד.
כמו כן בחקירות גירושין, אנו מפעילים חוקר פרטי בגידות מנוסה ומקצועי לחשיפת בגידות ולאיסוף ראיות שישמשו בתיק גירושין בבית המשפט.
חוקר פרטי ייעוץ חינם יעזור לכם להחליט בעניין חקירה המתאימה לכם.
פנו למשרד חקירות דיטקט לשיחה דיסקרטית וקבלת מידע ראשוני !
כל האינפורמציה הנמסרת על ידינו מיועדת, באופן הסודי ביותר, אך ורק עבור המזמין לבדו והמזמין יהיה אחראי לכל תוצאה ו/או נזק העלולים להיגרם לנו מחמת השימוש באינפורמציה זו או גילויה לאחרים.האינפורמציה הנמסרת על ידינו, בין בדפוס בכתב או בע”פ אינה מבוססת על עובדות חותכות בלבד, לעיתים מתקבלת מידיעות שנאספו באופן חופשי על ידי חוקרים, הכול ע”פ אופי ורמת מורכבות החקירה ואפשרויות איסוף המידע במועד ביצועה.